© כל הזכויות שמורות לתומר צמרת | הצהרת נגישות | עיצוב ופיתוח Inline studio
בחיי היום יום אנו מבצעים מספר רב של שימושים ברכב כגון: הנחת משולש אזהרה במקרה של תקלה, הטענת מטען לתא המטען של הרכב, הוצאתו או קשירתו, תדלוק של הרכב ועוד. שימושים אלה אינם בגדר שימושי הליבה של הרכב ונחשבים כ"שימושי לוואי" ברכב. נשאלת השאלה, האם אירוע של פגיעה תוך כדי ביצוע פעולה שהינה בגדר "שימוש לוואי" יחשב כ"תאונת דרכים".
בעבר וטרם כניסתו לתוקף של תיקון מס. 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק") המגמה בפסיקת ביהמ"ש העליון הייתה, כי ניתן, במקרים המתאימים, להכיר ב"שימוש לוואי" או "פעולת לוואי" המתבצעת ברכב כשימוש מוכר ברכב המקיים את דרישת סעיף 1 לחוק וזאת בהנחה שנעשו למטרות תחבורה וכפועל יוצא להכיר באירוע התאונתי כאירוע שהינו בגדר "תאונת דרכים" המקים זכאות של הנפגע לקבלת פיצוי כנגד מבטחת החובה של הרכב.
פסק הדין המנחה בעניין זה הינו פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת "אוסם" (רע"א 418/03 אוסם נ' סמדג'ה), בו הכיר בית המשפט העליון באפשרות, כי "פעולות לוואי" או "שימושי לוואי" יכולות להיחשב, בנסיבות מסוימות, ככאלה המקיימות את דרישת ה"שימוש" ברכב.
בית המשפט העליון קבע למשל בפסק דינו הנ"ל, כי גם מקום בו פעולה של כניסה לרכב או ירידה ממנו (המהוות "שימוש" מוכר ברכב בהתאם לסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) נעשות כ"פעולת לוואי" בזיקה להליך של "טעינה ופריקה" (המוחרג מגדר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואינו מהווה "תאונת דרכים"), הרי שבמקרה כזה לא תישלל תחולת החוק, האירוע יוכר כ"תאונת דרכים" ולניזוק תהיה זכאות לקבלת פיצוי ממבטחת החובה שלו.
המשמעות המשפטית של פסק הדין הנ"ל היא, כי בית המשפט העליון הכיר הלכה למעשה בכך שפעולות נלוות (פעולות לוואי) יכולות להיחשב, במקרים המתאימים, כ"שימוש" מוכר ברכב וככל שנעשו למטרות תחבורה, הרי שהאירוע גם יוכר כ"תאונת דרכים" ויקים זכאות של הנפגע כלפי מבטחת החובה של הרכב.
בשנת 1990 נכנס לתוקפו תיקון מס. 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בעקבות כניסתו של התיקון הנ"ל לתוקף המגמה המרחיבה של בית המשפט העליון שהכירה ב"פעולות לוואי" או "שימושי לוואי" ככאלה היכולים להיחשב כשימוש מוכר ברכב צומצמה אך ורק לאותה רשימת השימושים המוכרים ברכב הקבועים בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
כיום ובניגוד לעבר ההלכה של בית המשפט העליון קובעת במפורש, כי לאחר כניסתו של תיקון מס. 8 לתוקף אין עוד להכיר ב"פעולות לוואי" או "שימושי לוואי" כ"שימוש" מוכר ברכב (רע"א 9136/17 פלוני נ' פלוני) וכפועל יוצא, לנפגע שנפגע תוך כדי ביצוע "פעולת לוואי" או "שימוש לוואי" ברכב לא תהיה עוד זכאות כלפי מבטחת החובה של הרכב והאירוע התאונתי לא יוכר עוד כ"תאונת דרכים".
בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון, כי נפגעים שנפגעו תוך כדי ביצוע "פעולות לוואי" או "שימושי לוואי" ברכב אינם זכאים לפיצוי ממבטחת החובה וכי האירוע בו נפגעו אינו מהווה "תאונת דרכים".
כך למשל נקבע, כי פגיעה של נהג אוטובוס תוך כדי ביצוע סריקה ביטחונית באוטובוס, טרם התחלת הנסיעה, אינה מהווה "שימוש" מוכר ברכב וכפועל יוצא האירוע בו נפגע לא הוכר כ"תאונת דרכים (רע"א 9084/05 אגד נ' ינטל), כי פעולה של קשירת מטען לרכב אינה בגדר "שימוש" מוכר ברכב (רע"א 5099/08 נביל חסן נ' הדר חברה לביטוח) וכן כי הוצאת מטען מתא המטען של הרכב אינה מהווה "שימוש" מוכר ברכב וכפועל יוצא פגיעה של נפגע תוך כדי הוצאת מטען כאמור אינה מהווה "תאונת דרכים" (רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני).
בנוסף נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי נפילה תוך כדי ירידה ממערבל בטון במהלך שטיפתו לאחר
סיום פעולת הפריקה אינה בגדר "שימוש" ברכב (רע"א 889/22 פלוני נ' מנורה) וכן כי פעולת תדלוק של רכב כמו כן פעולת סגירת מיכל הדלק אינן מהוות שימוש ברכב והלכה למעשה מצמצם את פעולות הכניסה או הירידה מהרכב לרגע הכניסה או הירידה עצמה ולא לפעולות מקדימות כמו תדלוק.
בעוד בעבר וטרם כניסתו של תיקון מס. 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 לתוקף מגמת בית המשפט העליון הייתה להרחיב את המקרים בהם פגיעה בזיקה לרכב יוכרו כאירוע של "תאונת דרכים", הרי שלאחר כניסתו של תיקון מס. 8 לחוק לתוקף התהפכה מגמה זו וכיום ההלכה הנוהגת הינה, כי רק רשימת השימושים המוכרים ברכב הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים הנ"ל מהווים "שימוש" ברכב וכי "פעולות לוואי" או "שימושי לוואי" ברכב אינם עוד בגדר שימוש מוכר וכפועל יוצא מי שנפגע תוך כדי ביצוע "שימוש לוואי" ברכבו כאמור כבר לא יהיה זכאי עוד להגיש תביעה לפיצוי כנגד מבטחת החובה של הרכב והאירוע לא יוכר עוד כ"תאונת דרכים".
© כל הזכויות שמורות לתומר צמרת | הצהרת נגישות | עיצוב ופיתוח Inline studio